פסק-דין בתיק ת"ק 007544/02

בפני תביעה לביטול עסקה לרכישת מכונת כריכה והשבת הסכום ששולם עבורה.

התובע, עו"ד במקצועו, רכש מהנתבעת מכונת כריכה. על פי החשבונית שצורפה לכתב התביעה, המכונה נרכשה ב-13.9.99.

התובע טען בתביעתו, כי המכונה שבקה חיים לאחר ביצוע כ-20-25 כריכות ובעדותו הוסיף כי הדבר ארע לאחר כשלושה חודשים ממועד רכישתה.

התובע ציין בסעיף 8 לכתב התביעה, כי בקיץ 2001 החליט לנסות להחזיר המכונה לכלל שימוש והביאה למשרדי הנתבעת. התובע הסביר בעדותו כי לא מצא את המסמכים הנוגעים לרכישת המכונה ואת כתובתה של הנתבעת, לפיכך פנה לראשונה אל הנתבעת, בתלונה על אי תקינות המכונה, לאחר חלוף זמן.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, שכן, לטענתה, התביעה התקבלה אצלה באיחור רב, עקב ציון כתובת שגויה על כתב התביעה.  נציג הנתבעת התייצב לדיון וטען, כי מאז רכישת המכונה ועד היום, כתובתה של הנתבעת לא השתנתה והיא הכתובת המופיעה על החשבוניות שנמסרו לתובע.

כן טען נציג הנתבעת, כי הפנייה הראשונה בעניין תקלה במכונה התקבלה ב-3.6.01 ,דהיינו כשנה ותשעה חודשים לאחר מועד רכישת המכונה.

למרות שתקופת האחריות, בת השנה, שניתנה עם רכישת המכונה, חלפה, תיקנה הנתבעת על חשבונה את המכונה ומסרה לתובע מכונה חלופית.

לאחר התיקון שבה התקלה וחזרה על עצמה.

על-פי הנטען בתביעה, הוחלפה המכונה במכונה אחרת שמשווקת הנתבעת אך זו לא התאימה לצרכי התובע. על פי עדות נציג הנתבעת, התובע הציג בפניו הצעת מחיר של חברה מתחרה, נ/2, על פיה עלות מכונה המתאימה לדרישותיו, הינה בסך 1,590 ש"ח. נציג הנתבעת העיד כי היה מוכן לרכוש את המכונה מהחברה המתחרה ולספקה לתובע במחיר הנקוב בהצעת המחיר, נ/2, ולזכות את התובע  תמורת החזרת המכונה הישנה,  בסך של 490 ש"ח, כך שיהא עליו לשאת בעלות המכונה החדשה בסך של 1,100 ש"ח בלבד.

התובע כופר בסיכום זה וטוען כי היה מוכן לשלם "הפרש סביר" בסך של 500 ש"ח בצרוף מע"מ בלבד.

בעניין זה, יש לציין, כי למרות שהתובע הגיש כראיה מטעמו תעודת משלוח, שסומנה ת/1, ובה לא נרשמו סכומי החיוב בגין המכונה החדשה וסכום הזיכוי עבור המכונה הישנה, הרי שתעודת משלוח זהה, מיום 6.6.01, בה מופיע מחיר המכונה החדשה בסך 1,590 ש"ח  וסכום הזיכוי בעד המכונה הישנה בסך של 490 ש"ח, צורפה ע"י התובע עצמו כנספח מס' 3 לכתב התביעה.

עוד ברור כי מכתבו של התובע מיום 27.6.01, נספח 2 לכתב התביעה, נכתב לאחר ובתגובה לסכומים שננקבו בתעודת המשלוח, שצורפה כנספח 3 לתביעה.

התובע טוען, כי הינו זכאי לבטל את עסקת רכישת המכונה מכח הוראת סעיף 11  לחוק המכר תשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר). אין בידי לקבל טענה זו.

סעיף 14(א) לחוק המכר קובע כי על הקונה להודיע למוכר על אי התאמה, מיד לאחר שגילה אותה. מוסיף סעיף 14(ב) וקובע: "לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א) אין הוא זכאי להסתמך עליה".

כאמור, התובע עצמו טוען, כי בעוד שהמכונה יצאה מכלל פעולה, כשלושה חודשים לאחר רכישתה, הרי פנה לראשונה לנתבעת, כשנה  וחצי לאחר מכן, ביוני 2001. מכאן שאין התובע זכאי להסתמך על טענת אי התאמה.

עוד טוען התובע, כי הנתבעת הסכימה לביטול עסקת המכר.

גם טענה זו אין בידי לקבל. כעולה מהעדויות והמסמכים שצורפו, הנתבעת הסכימה, למרות שהתובע פנה אליה לאחר תום תקופת האחריות, לבצע עסקת "טרייד-אין" ולספק לתובע מכונה המשווקת ע"י חברה אחרת, תמורת זיכוי בגין המכונה הישנה. משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר פרטי העסקה - לא יצאה היא אל הפועל.  אין לראות בנכונותה של הנתבעת, ליתן שרות ולבצע עסקת "טרייד-אין", כהסכמה לביטול עסקת המכר הראשונית, לאחר תום תקופת האחריות וכשמדובר במכונה שנרכשה כשנה ותשעה חודשים, עובר למועד התלונה הראשונית בדבר אי תקינותה.

אשר על כן התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 350 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק-הדין ועד לתשלום המלא בפועל.